<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"ב</h1>
<h2>דף מ:</h2>
מתנה טמירתא כגון דאמר להו זילו איטמרו כתובו ליה או לא אמר כתובו בשוקי ובברא אינה מתנ' ואם תפס מוציאין ממנו ותפיסת ספק לא מהניא ואם אמר כתבו סתמא חיישינן וזהו גרס' ר"ח ורשב"א גריס דלא אמר להו כתובו בשוקי וברא הוי מתנה טמירתא וכתב רי"ף והאידנא שנהגו לכותבו סתמא לא חיישינן מאחר שנהגו לכתוב בכולן וכך אמר לנא כתבנא בשוקא וחתמנא בברא והוא אמר כתבו לפי המנהג רצה שיכתבו והוי כאלו אמר וכן כתב רב האיי והרשב"ם כתב כי הכל לפי ראו' עיני הדיין אם הוא בקי בנוס' ואם לא הוי טמירתא בכתבו סתמא עד שיכתבו בשטר וכך אמר לנו כתבוה בשוקא ודין מתנה טמירתא אפילו דקנו מיניה ואם החזיק אותה בה מעכשיו לא שייך בה דין טמירתא וכן כתב הרמב"ם ואבן מגאש כתב כי הא דאמרינן כתבוה חתמוה חיישינן ואינה פסולה לגמרי אלא רואין אם אירע שום דבר שנוכל לחושבה וכן הורה רי"ף וכן גאון כתב דפסולה. וכתב ואם קודם שיגיע שטר ליד מקבל טען נותן כי לכך נתכוון ואמר סתמא כי היכי דליהוי מתנה טמירתא טענתיה טענה ומשמע מדברי הגאון שאם אמ' (לו) [לא] תגלו עד יום פלוני ואחר כך תגלו לא הוי טמירתא ממה שכתב במתנ' ש"מ בתרא. מתנה טמירתא לא הוי מודעא לחברתה אם נתן אחרת מגולה זולתי אם לא יהיה אונס בשנייה כגון אונס לישא אשה שלא רצתה לינשא לו אם לא שיכתוב לה כל נכסיה ובא בנו גדול וצווח בפני אביו ואמר ואני מה יהיה לי וצוה לעדים לכתוב מתנה טמירתא ולא קנתה האשה ולא הבן כי השנייה מודעא לראשונה והאידנא כתבינן בשוקא ובברא אפילו נכתבו סתמא וליכא למיחש לסתם בתרא.
<h2>דף עז.</h2>
זכו בשדה זו לפלוני בקנין סודר וכתבו שטר לו חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו שטר חוזר בזה ובזה והלוקח אם היא מכר יכול לחזור ור"ת כתב כי מה שאמרנו חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה דוקא במתנ' אבל במכר אינו יכול לחזור אפילו מן השטר ופסקנים אחרים כתבו וחולקים עליו אין חילוק בזה בין במתנה למכר. ופי' כל זה מיירי בקנין אף על פי שלא היו צריכין לאימלוכי בזה כי סתם קנין לכתיבה עומד. אבל אם מיחה שלא לכתוב לא יכתבו בעל כרחו כי עשאן הוא שלוחין והוא יכול לבטל השליחות, ואם מיחה שלא יכתבו השטר וכתבוהו יש מי שכתב דיש לו דין שטר לגבות ממשעבדי ויש מי שכתב דאין לו דין שטר כלל בתרא. זכו בשדה זו לפלוני על מנת שתתנו לי מאתים זוז אף על פי שרוצין לתת לו ק"ק זוז חוזר בכל ואיבטל התנאי והמעשה ולא אמרי' יקיימו התנאי בעל כרחו ויתקיים המעשה למפרע משו' דתנאי זה אינו אלא פטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח והלוקח היה לו להתנות ולא המוכר ויכול המוכר לבטל התנאי והמעשה בטל מאיליו בתרא. המשלח לביתו תכשיטין ממדינת הים הראויין לבנים לבנים לבנות לבנות לבנים כגון ספרים וכלי מלחמ' ולבנות בגדי משי ותכשיטי נשים ואם יש לו כלה הרי הן לכלתו אם יהיו בנותיו נשואות ואם לא יהיו נשואות הרי הן לבנות ואם שלח לומ' ינתנו אלו לבני בנותיו בכלל מה שאין כן בש"מ בתרא [קמ"ג ע"ב]. הקנה נכסיו לראובן על מנת להקנותם לו אח' ל' יום או כשיהיה צורבא מרבנן או מכך וכך שנים לא קנה כי המקנה לחבירו שום דבר ואמר ליה קנה אחר ל' צ"ל מעכשיו ולאח' ל' יום ואם לא אמר מעכשיו לא קנה לאח' ל' יום הדרא סודרא למאריה בנדרי' [מ"ח ע"ב].
